פסק-דין בתיק בר"ע 2270/06

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, לפיה חוייב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שאם לא כן, יידחו תביעותיו. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור.

המבקש הגיש בפני בית המשפט קמא שתי תביעות כנגד המשיבים, כל אחת על סך 60,000 ש"ח. עניינן של תביעות אלו בנזקים שנגרמו למבקש, לטענתו, עקב הליכי גבייה מנהליים שננקטו נגדו על-ידי המשיבים במסגרתם הוצאו שני צווי עיקול על משכורתו שהומצאו למעבידו. לפי הנטען בתביעות, צווי עיקול אלו הוצא בניגוד לחוק ובהמצאתם למעביד היה משום הוצאת לשון הרע, דבר שגרם למבקש נזקים.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו שלכאורה סיכויי התביעה נמוכים. כך, לגבי התביעה נגד המשיב 1 (הוועד המקומי), וכך, ביתר תוקף, לגבי המשיב 2, ש"כלל לא ברור מכוח מה מוטלת עליו חבות אישית כאשר הוא פועל כחבר ועד". עוד נקבע בהחלטה, "שהמשיב לא הצביע בתביעות על כל נזק שנגרם לו. לכל היותר הוא טוען לעוגמת נפש. אלא שעוגמת נפש זו לא נגרמה בגלל הליכי הגבייה המנהליים, כי אם בגלל שאיננו משלם את חלקו לועד כפי שעושים התושבים האחרים". אשר למצבו הכלכלי של המבקש, הוחלט שניתן לקבוע בוודאות כי המשיבים יתקלו בקשיים לא מבוטלים לגבות את הוצאותיהם אם בסופו של דבר התביעה נגדם תדחה והמבקש יחויב בהוצאות.

המבקש אינו חולק בבקשתו על קביעתו האחרונה של בית המשפט קמא המעוגנת במצבו הכלכלי. מאידך, הוא טוען, שבית המשפט קמא טעה בהערכת סיכויי הצלחת התביעה והצביע על פגמים מהותיים שנפלו, לשיטתו, בצווי העיקול שהוצאו כנגדו.

חיוב בהמצאת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע ננקט בעיקר כשמדובר בתובע שהוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בכתב התביעה. כאשר מדובר בתובע שהוא תושב ישראל, הכלל הוא ש"אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני ולא יוכל לשלם את הוצאות התובע, אם תידחה התביעה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' 7) עמ' 899). מכאן, שניתן להצדיק את חיובו של המבקש במתן ערובה רק אם סיכויי התביעה קלושים.

לעניין האחרון, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, שבהיות המשיב 2 גובה מטעם הועד, הסיכויים לכך שיוטל עליו חיוב אישי הינם נמוכים. מאידך, לא שוכנעתי שסיכויי התביעה נגד המשיב 1 קלושים גם הם. בהחלטה צוין, ש"גם אם נפל פגם כלשהו בדרך נקיטת ההליכים, לא בהכרח מוביל הדבר לבטלות ההליכים". אולם בכך בלבד - שפגם שנפל בהליכי הגבייה אינו מוביל בהכרח לבטלותם של הליכים אלה - אין די כדי להביא למסקנה שסיכויי התביעה קלושים. כדי להגיע למסקנה זו, היה על בית המשפט לבחון אם במקרה שלפנינו יש ממש בטענה בדבר פגמים שנפלו בהליכי הגבייה ואם פגמים אלו הביאו לבטלותם של הליכי הגבייה. בחינה כזו לא נערכה על ידי בית המשפט קמא. גם בתשובת המשיבים לבקשה, לא מצאתי התייחסות לעניין זה. המבקש פירט בבקשתו, אחד לאחד, את הפגמים שנפלו, לטענתו, בהליכי הגבייה אשר הביאו לבטלותם (סעיף 6 לבקשה). אולם המשיבים לא טרחו להתייחס בתשובתם לטענותיו אלה של המבקש והסתפקו בטענה שצדק בית המשפט קמא בהחלטתו כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים (סעיף 12 לתשובה). בכך לא יצאו המשיבים ידי חובת הטיעון המוטלת עליהם.

כטעם נוסף לקביעתו בדבר סיכויי התביעה הקלושים, הצביע בית המשפט קמא על כך שהמשיב לא טען בתביעות לנזק שנגרם לו, כי לכל היותר מדובר בעוגמת נפש, אך עוגמת נפש זו לא נגרמה בגלל הליכי הגבייה המינהליים, כי אם בגלל שאינו משלם את חלקו לועד כפי שעושים התושבים האחרים.

לא אוכל לקבל טעם זה. ראשית, אם תתקבל טענתו של המבקש שבהמצאת העיקולים למעביד היה משום הוצאת לשון הרע, טענה שבית המשפט קמא לא שלל בהחלטתו, כי אז חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 מאפשר פסיקת פיצוי בגין הוצאות לשון הרע גם ללא הוכחת נזק (סעיף 7א לחוק). אשר לעוגמת הנפש, בשלב זה, בטרם נשמעו הראיות, לא מצאתי בסיס למסקנתו זו של בית המשפט קמא, אשר שוללת, מבחינה עובדתית, את טענת התובע בדבר עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב העיקולים.

התוצאה היא שאני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומבטל את החלטתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב 1. באשר לערובה להבטחת הוצאותיו של משיב 2, הערעור נדחה, בכפוף לכך שסכום ערובה זה יועמד על 4,000 ש"ח.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ג בטבת, תשס"ז (3 בינואר 2007) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותחזיר למבקש את סכום הערבון שהופקד בהליך זה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: